מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גבר

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 2.2.11 בשדרות הרצל בירושלים.

1.במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת המבטחת של רכב מסוג טויוטה טיאריס מ.ר. 70-540-71 (להלן: "הרכב המבוטח").

2.הנתבע היה במועדים הרלבנטיים הבעלים והנהג ברכב מ.ר. 92-324-05 (להלן: "רכב הנתבע").

3.מוסכם בין הצדדים כי ביום 2.2.11 אירעה התנגשות בין החלק הקדמי ימני של רכב הנתבע לבין חלקו האחורי שמאלי של הרכב המבוטח.

4.המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובעת הינה כי הרכב המבוטח נסע אחרי אוטובוס, וכאשר עצר האוטובוס בתחנה, נהגת הרכב המבוטח אותתה שמאלה, וידאה כי הנתיב השמאלי פנוי ויש באפשרותה לעקוף את האוטובוס ועקפה את האוטובוס. כ-20 עד 30 מטרים לאחר העקיפה הרגישה נהגת הרכב המבוטח חבטה מאחור, וזאת כאשר רכב הנתבע התנגש בחלק האחורי שמאלי של הרכב המבוטח.

5.גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתו, הרכב המבוטח נסע במהירות מופרזת ועקף את האוטובוס בחוסר זהירות, ובאופן פתאומי הגיח בפני רכבו. כן טוען הנתבע, כי ברכב המבוטח נהג חייל ולא נהגת, כפי שטוענת התובעת.

דיון והכרעה

6.העידו בפני נהגת הרכב המבוטח (להלן: "הנהגת") וכן הנתבע.

7.הנהגת חזרה על גרסת התובעת בכתב התביעה. כן העידה הנהגת כי היא זו שנהגה ברכב במועד התאונה, וכי לא ייתכן שחייל הוא שנהג ברכב, שכן אין לה בן או חתן בגיל זה, ואף על-פי פוליסת ביטוח הרכב רק אדם מעל גיל 35 רשאי לנהוג ברכבה.

8.הנתבע העיד כי מי שנהג ברכב היה בחור צעיר, וכי הרכב המבוטח עקף את האוטובוס ופגע ברכבו עם הטמבון האחורי. עוד העיד הנתבע כי זו התאונה היחידה שאירעה לו באותו מועד ובאותו המקום. הנתבע העיד כי הוא חושב שהרכב אשר התנגש ברכבו היה מסוג טויוטה, ולאחר שהוצגו לו תמונות הרכב המבוטח השיב כי זה הרכב אשר היה מעורב בתאונה.

9.עדותו של הנתבע הותירה בי רושם בלתי אמין. כך, טענתו כי בחור צעיר הוא זה שנהג ברכב אינה סבירה, נוכח העובדה שעל-פי פוליסת הביטוח שצורפה לכתב התביעה רק אדם מעל גיל 35 רשאי לנהוג ברכב המבוטח. מכל מקום, אין לשאלה זו משמעות מכרעת, שכן עם הצגת תמונות הרכב המבוטח העיד הנתבע בוודאות כי זה הרכב שהיה מעורב בתאונה.

10. אשר לשאלת אופן התרחשות התאונה, הרי שגרסת הנתבע אינה מתיישבת עם הנזק שנגרם לרכב המבוטח. הן מחוות דעת השמאי והו מתמונות הרכב המבוטח עולה כי הפגיעה ברכב המבוטח היתה בפגוש השמאלי אחורי. עובדה זו מצביעה על כל שהרכב המבוטח נסע לפני רכב הנתבע בעת התרחשות התאונה ולא היה במהלך עקיפה, כפי שטוען הנתבע. אילו אכן היתה התאונה מתרחשת באופן שתיאר הנתבע, הרי שהפגיעה ברכב המבוטח צריכה היתה להיות בצדו השמאלי ולא בחזית האחורית.

11.לעומת זאת, עדותה של נהגת הרכב המבוטח היתה מהימנה עלי והתרשמתי באופן חיובי מאמינותה. גרסתה לאופן התרחשות התאונה אף עולה בקנה אחד עם הנזק שנגרם לרכב מאחור. על כן אני מבכרת את גרסתה על פני גרסת הנתבע.

12.לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה חלה על הנתבע.

13.בגין הנזק שנגרם שילמה התובעת למבוטחתה סך של 4,612 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 580 ₪. הנתבע מצדו טוען כי עלות תיקון הנזק צריכה להסתכם בסכום של 1,000 ₪ לכל היותר. ואולם, הנתבע לא הציג חוות דעת שמאי נגדית מטעמו וטענתו בעניין סכום הנזק, אשר הוכח על ידי התובעת, היא טענה בעלמא. משכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין מלוא הנזקים שנגרמו לה והוכחו במסמכים אשר צורפו לכתב התביעה.

14.לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,192 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 14.4.11 ועד יום התשלום בפועל.

כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 505 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.